כל עובד זכאי לחופשה שנתית הנקבעת בהתאם לוותק שצבר במקום עבודתו ובהתאם להיקף משרתו: עובדים בשכר יומי או שעתי זכאים לחופשה שנתית בתנאים מסוימים, בני נוער זכאים ל-18 ימי חופשה בשנה ללא קשר לוותק.

המעסיק רשאי לבחור מתי ינצל העובד את ימי החופש שלו. עם זאת, העובד רשאי לבקש לנצל ימי חופשה במועדים הנוחים לו ועל המעסיק להתחשב בבקשותיו או לנמק את סירובו בטעמים הגיוניים וסבירים. כמו כן, רשאי העובד לקחת יום אחד מהחופשה במועד שיבחר ויום אחד נוסף מתוך רשימת ימי חופשה לבחירה.

החופשה תהיה רצופה. עם זאת, בהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום (אם ישנו), אפשר לחלק את החופשה, בתנאי שלפחות 7 ימים מתוכה יהיו רציפים. במהלך החופשה זכאי העובד לתשלום דמי חופשה בגובה השכר הרגיל שלו. במקרים מסוימים ובמגבלות המפורטות בהמשך, ניתן לצבור ימי חופשה ולהעבירם משנה לשנה, עד 3 שנות עבודה אחרונות, אלא אם צוין בחוזה העבודה הסדר אחר, שמיטיב עם העובד.

עובדים בשכר שעתי או יומי זכאים לחופשה שנתית, רק אם עבדו 75 ימים רצופים לפחות או אם יש להם הסכם עבודה בכתב עם המעסיק לתקופת עבודה העולה על 74 ימים רצופים (אם אינם עונים על תנאים אלה, הם עשויים להיות זכאים לתמורת חופשה). חשוב להדגיש: בכל אחד מהמקרים הללו, הזכאות לחופשה היא רק לאחר שהעובד צבר ימי חופשה ועד לכמות שאותה הוא צבר

איך מחשבים את ימי החופשה?

בכל שנה קלנדרית (מינואר עד דצמבר) צובר העובד מספר ימי חופשה בהתאם ל-4 קריטריונים:
1. אורך שבוע העבודה במקום העבודה, שבו מועסק העובד - האם במקום עבודתו מונהג שבוע עבודה מקוצר בן 5 ימים או שבוע עבודה ארוך בן 6 ימים.
2. משך הקשר המשפטי (יחסי עובד-מעסיק) במהלך השנה - במסגרת קריטריון זה בודקים האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, או שמא יחסי העובד-מעסיק התקיימו רק בחלק מהשנה מפאת פיטורים, התפטרות, או תחילת עבודה במהלך השנה.
3. מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה. (הצבירה נעשית באותו אופן למי שעובדים יום עבודה מלא ולמי שעובדים בהיקף של יום עבודה חלקי).
4. הוותק של העובד במקום העבודה - סעיף 1 לחוק חופשה שנתית מגדיר "שנת עבודה" כפרק זמן של 12 חודשים, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה. לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית, הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה, אלא כמה שנים קלנדריות (מינואר עד דצמבר) הוא עובד במקום העבודה.

מספר ימי החופשה השנתית שנקבעו על-פי החוק כוללים את ימי המנוחה השבועית. מספר ימי העבודה בפועל שמהם רשאי העובד להיעדר על חשבון החופשה השנתית משתנה בהתאם לאורך שבוע העבודה המקובל במקום העבודה.

עובד שבמקום עבודתו מונהג שבוע עבודה בן 5 ימים, זכאי ל-5 ימי היעדרות מעבודה על כל 7 ימי חופשה שצבר על-פי החוק (שכן בתוך 7 ימי החופשה נכללים גם ימים שישי ושבת, שהם ימי המנוחה השבועית במקומות עם שבוע עבודה הוא בן 5 ימים).

עובד שבמקום עבודתו מונהג שבוע עבודה בן 6 ימים, זכאי ל-6 ימי היעדרות מעבודה על כל 7 ימי חופשה שצבר על-פי החוק (שכן בתוך 7 ימי החופשה נכלל יום שבת, שהוא יום המנוחה השבועית במקומות עבודה שבהם עובדים 6 ימים בשבוע).

עובדים שיצאו לחופשה שנתית ממקום עבודתם, זכאים לקבל שכר עבור ימי החופשה בסכום השווה לשכרם הרגיל. יש לשלם את דמי החופשה במועד שבו היה משולם השכר אלמלא יצא העובד לחופשה. עובדים שיוצאים לחופשה של 7 ימים רצופים לפחות רשאים לבקש את תשלום דמי החופשה מראש לפני יציאתם לחופשה. אם המעסיק מפר את חובתו לשלם דמי חופשה, ניתן להגיש נגדו תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה.

המידע באדיבות עמותת "כל זכות"