סכסוך משפטי במשפחה זה לא מה שחשבתם

רוב העסקים במשק הם בבעלות משפחתית, לעיתים אף כאלו שעברו מדור לדור. כפועל יוצא מכך, יש יותר בעלי עניין ביחס לאותם עסקים משפחתיים, כגון ילדיו של ההורה המייסד, בני ובנות הזוג של אותם הילדים וכו'.

הסמכות הבלעדית לדון בסכסוכים על רקע משפחתי נתונה לבתי המשפט לענייני משפחה – ערכאה שיפוטית המתנהלת ב"דלתיים הסגורות". כך נוצר מצב שעורכי דין ותיקים ומעולים, שעיקר עיסוקם בתחום העסקי והמסחרי - נדרשים לעיתים להתנהל במקום שאינו מוכר וידוע להם – הן מבחינה משפטית והן בעניינים שאינם משפטיים אך משפיעים על הסכסוך, כגון מסורות משפחתיות, פערי כוחות משפחתיים, רגשות עזים וכיוצא בזה.

חוק בית המשפט לענייני משפחה הוביל להקמת בתי המשפט לענייני משפחה בשנת 1995. החוק מעניק סמכות רחבה ובלעדית לבית המשפט למשפחה בכל תביעה אזרחית בין בני משפחה, ובלבד שעילתה היא סכסוך במשפחה, בכל נושא וללא הגבלת סכום. וכך, בעוד שבהליכים אזרחיים-מסחריים הסמכות היא לפי גובה ושווי המחלוקת המשפטית - הרי בעסקים משפחתיים, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.

פעמים רבות בית המשפט למשפחה נדרש לדון בעבר בסוגיות מסחריות, בכל המקרים שבהם מדובר בסכסוך משפחתי בין בני משפחה, שותפים לעסק ועוד. באופן דומה, גם לבית הדין הרבני מוקנית סמכות עניינית לדון בסוגיות מסחריות, בכל פעם שסוגיה מסחרית נכרכת כדין לתביעת גירושים, ורק כלפי בני הזוג עצמם. וכאשר השותפות העסקית היא עם צדדי ג' (שאינם בני המשפחה) - העניין מסתבך.

לא אחת מתגלות מחלוקות בעסקים משפחתיים בין בני משפחה אחת: בעל ואישה, אחים והורים ועוד. קיומו של הרכיב הרגשי בסכסוך המשפחתי משליך באופן ישיר על עצימות הסכסוך, יותר מכפי המשתקף מסכסוכים מסחריים שאינם בזירה המשפחתית. מטבע הדברים, מי שיטפל בסכסוך המשפטי על רקע עסקי הוא עורך הדין שמלווה את החברה בכל ענייניה העסקיים. אולם, במקרים שמדובר בעו"ד עם אסטרטגיה וטקטיקה סדורים, אלו יצרפו לצוות המשפטי עו"ד לענייני משפחה, הבקיא ברזי הערכאה השיפוטית הרלוונטית. כשם שעו"ד מסחרי לא יטפל בעצמו בהליך בבית הדין לימאות (כן, יש דבר כזה), אלא יפנה לעו"ד בתחום – כך גם בעניין הקשור לעסק משפחתי יש לשלב כוחות: מצד אחד - עורך דין שמכיר את החברה "מבפנים", ומצד שני עו"ד הבקיא בזירה המשפטית בהיבט המשפחתי.

כך למשל, מקרה אמיתי שאירע: אחים שהסתכסכו באשר לאופן הקצאת המניות בחברה המשפחתית. התובעים הוסיפו את החברה המשפחתית כנתבעת, בהתבסס על הוראות סדר הדין האזרחי הרגיל. אולם, נוכח חוסר הבקיאות בסדרי הדין במשפחה, שגו כאשר צירפו את החברה, שהרי החברה אינה בת משפחה, אף אם מדובר בחברה נשוא כתב התביעה או ב"חברה משפחתית". על התובעים היה להגיש בקשה לצירוף החברה כנתבעת, כמנהג הדין במשפחה, ולפי ההלכות הנהוגות במבחן הדו-שלבי המצוי בהלכת "חבס".

בשורה התחתונה, ועוד טרם בירור ההליך - בית המשפט למשפחה דחה את התביעה על הסף, הגם שזה צעד חריג ביותר וחייב את התובעים בהוצאות מוגדלות. וכך, ירדו לטמיון עשרות שעות עבודה משפטית מאומצת, ולו בשל אי-היכרות עם הדינים הייחודיים והספציפיים החלים בעולם דיני המשפחה – וגוברים על הדין הכללי.  

בתיקים רבים בענייני משפחה שבהם מעורבת סוגיה מסחרית ומנוהלים על-ידי עורך דין אזרחי-מסחרי בלבד - באופן טבעי, עורך הדין פונה לכלים הידועים והמוכרים לו מהעולם המסחרי ולאורם בונה אסטרטגיה לניהול התיק. באופן שאינו תואם את השפה ואת הלך הרוח בערכאות השיפוטיות בעולם המשפחה - לרבות ריתמיקה, עיקר וטפל בענייני ביהמ"ש למשפחה ועוד.

אם כן, אין עוררין כי נקודת המפגש בין ענייני החברות וענייני משפחה מצריכה עבודה משותפת ורב-תחומית של עורכי דין משני התחומים. נוכח המורכבות והייחודיות המאפיינת את עולם דיני המשפחה, מתחייב קיומו של עורך דין הבקיא בתחום המשפחה בצוות המטפל בלקוח. תחום זה מחייב התמקדות ייחודית ומקצועית להופעה בשתי ערכאות שיפוט – שהן בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, וכן היכרות מעמיקה עם הדין האזרחי ועם הדין הדתי.

רובן המוחלט של החלטות ופסקי הדין בענייני משפחה אסורים לפרסום, כדי לשמור על פרטיות המתדיינים. עובדה זו מערימה קשיים על יכולתם של עורכי הדין שאינם מתחום המשפחה להיחשף להתפתחויות משפטיות המתרחשות בכותלי בתי המשפט לענייני משפחה. כך הדבר משמר את הידע, את הכלים המשפטיים ואת היכולת לצפות את גורל ההליך בקרב עורכי הדין למשפחה.

משכך, טיפול בלקוח באופן מקצועי תוך התמצאות בידע משפטי רלוונטי - מחייב להיעזר במקרים אלו בעורך דין מנוסה לענייני משפחה מצד אחד, ועם אוריינטציה מסחרית-עסקית, מצד שני.

הכותב, עו"ד ארתור שני, בעלי חברת עו"ד ארתור שני ושות' העוסקת בדיני משפחה, גירושים, העברה בין-דורית ועסקים משפחתיים